#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במי שהולך ממקום שמתענין למקום שאין מתענין ודעתו לחזור?	"♦ עיין תרשים בסוף הספר ♦<br><img src=""paste-f3934bc5c4b626d52bb5778dd8444ba88b7f60ad.jpg"">"	סימן תקעד סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם הולך ממקום שאין מתענין למקום שמתענין, ודעתו לחזור?	"מדינא א&quot;צ להתענות אבל עדיין אסור לשנות מפני המחלוקת ואסור לאכול בפרהסיא, והראבי&quot;ה הביא ראיה מרבה בר בר חנה דמותר לאכול בצינעא [דאין לחלק בין תענית ודבר איסור], אבל המחבר פסק כהמרדכי בשם הריב&quot;א דבתענית אסור אפי&#x27; בצינעא דצריך להשתתף עם הציבור בצרתם (ב&quot;י, מג&quot;א ס&quot;ק ב&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק ג&#x27;), והב&quot;ח כתב עוד סברא להחמיר מפני שמקרי פרהסיא דכשאוכל פניו צהובות {ומכאן ראיה דמותר לבן א&quot;י לאכול חמץ בצינעא באחרון של פסח, ועי&#x27; מש&quot;כ לעיל סי&#x27; תס&quot;ח}"	סימן תקעד סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם מתענין על צרה שעברה כבר?	"המג&quot;א (ס&quot;ק ב&#x27;) מצדד דאפי&#x27; להמרדכי מותר לאכול בצינעא דלא שייך להשתתף עם הציבור בצרתם, אבל הפמ&quot;ג (א&quot;א ס&quot;ק ב&#x27;) הביא הא&quot;ר דמחמיר אפי&#x27; בכה&quot;ג דעדיין שייך להשתתף בצרתם על העבר, וגם לפי הב&quot;ח מקרי פרהסיא דפניו צהובות (מ&quot;ב ס&quot;ק ג&#x27;), והערוה&quot;ש (סעי&#x27; ב&#x27;) מקיל כהמג&quot;א"	סימן תקעד סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם נכנס לעיר ונמצאת שהם מתענין?	"כתב הא&quot;ר אע&quot;פ שהוא אכל כבר היום מ&quot;מ צריך להשלים התענית עמהם, אמנם כתב הפמ&quot;ג (מש&quot;ז ס&quot;ק א&#x27;) דבאדם חלוש יש להקל בצינעא (שעה&quot;צ ס&quot;ק ד&#x27;) {ויש לפרש דיכול לסמוך על הראבי&quot;ה דס&quot;ל דכל זמן שאינו מחויב להתענות אלא מפני המחלוקת מותר לאכול בצינעא}"	סימן תקעד סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לאכול חוץ לתחום?	"אם עדיין לא הגיע לתוך התחום בודאי מותר, אבל אם הגיע כבר לתוך התחום ואח&quot;כ הלך חוץ לתחום אם דעתו לחזור למקום שאין מתענין ה&quot;נ בודאי מותר לאכול [אפי&#x27; להמרדכי], אבל אם אין דעתו לחזור כפשוטו אסור לו לאכול דעכשיו יש לו המנהגים של עיר הזאת שמתענין, אבל חידש הב&quot;ח דאפ&quot;ה א&quot;צ להתענות, וביאר השעה&quot;צ (ס&quot;ק ה&#x27;) דתענית שאני דהציבור לא קבלו תענית אלא לאלו שהיו נמצאים בהעיר בשעת הקבלה ולא אלו שבאו לעיר אח&quot;כ ועל כן א&quot;צ להתענות אלא מפני המחלוקת וממילא מותר חוץ לתחום. להלכה, המ&quot;ב (ס&quot;ק ד&#x27;) סותם להחמיר כהפשטות [וכן נקט הערוה&quot;ש (סעי&#x27; ב&#x27;)], ואח&quot;כ הביא הב&quot;ח כיש מקילין."	סימן תקעד סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם היה בעיר בשעת קבלת התענית?	"כתב הרמ&quot;א דצריך לקבל התענית עם הציבור וממילא צריך להשלים התענית [וקמ&quot;ל דחייב להתענות אפי&#x27; כשיוצא מהעיר (ב&quot;י)], וחידש הט&quot;ז (ס&quot;ק א&#x27;) דאפי&#x27; אם אינו מקבל התענית בפירוש עמהם אלא היה שם בשעת קבלת התענית חל עליו החיוב תענית מפני המחלוקת אע&quot;פ שדעתו לחזור למקומו חייב להתענות אפי&#x27; מחוץ לתחום (מ&quot;ב ס&quot;ק ה&#x27;) {וצ&quot;ב כיון דאינו מחויב אלא מפני המחלוקת למה מחויב אפי&#x27; חוץ לתחום}, והערוה&quot;ש (סעי&#x27; ג&#x27;) אינו חושש להט&quot;ז"	סימן תקעד סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם שכח ואכל ביום התענית?	"לא מיבעי בתענית שהוא מחויב להתענות צריך להפסיק מיד וכמ&quot;ש לעיל (סי&#x27; תקס&quot;ח סעי&#x27; א&#x27;), אלא אפי&#x27; תענית שאינו מחויב אלא מפני המחלוקת לא אמרינן דכיון דאכל כבר ויש &quot;מחלוקת&quot; יכול להמשיך לאכול עוד אלא צריך להפסיק מיד באמצע סעודתו, וכן לפי הטעם להשתתף בצערתן של הציבור ה&quot;נ צריך לפסוק באמצע סעודתו כדי להשתתף עם צרתם (ב&quot;י, מג&quot;א ס&quot;ק ג&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק ו&#x27;)"	סימן תקעד סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כשהוא אוכל חוץ לתחום, על מה צריך ליזהר?	"צריך ליזהר שלא יתראה בפניהם שאכל שיהיה כחתן בין האבלים ויתקנאו בו [ולכן לא יאכל שום ובצל ושאר דברים שיש להם ריח (פרישה ס&quot;ק א&#x27;)], ולכן לא יתעדן באכילתו דאם יבא לעיר יהיה פניו צהובות ויכירו שאכל (ב&quot;י בשם ראבי&quot;ה, מג&quot;א ס&quot;ק ד&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק ז&#x27;), וגם מבואר לעיל (ס&quot;ס תקס&quot;ח) דלא יתעדן עצמו בשאר הנאות ביום התענית (מ&quot;ב ס&quot;ק ז&#x27;)"	סימן תקעד סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	בשנת רעבון, האם צריך להרעיב את עצמו?	"כן, לא יאכל אלא בצמצום (שו&quot;ע, מ&quot;ב ס&quot;ק ח&#x27;)"	סימן תקעד סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	בשנת רעבון, האם מותר לשמש מטתו 1) להוליד בנים 2) בליל טבילה?	"1) הא&quot;ר הביא קולה מדברי דוד [בעל הט&quot;ז על חומש] דמקיל כל זמן שכוונתו אינו לתענוג כגון לקיום המין או שיצרו תקיף עליו ויש חשש השחתת זרע (שעה&quot;צ ס&quot;ק ט&#x27;, מ&quot;ב סי&#x27; ר&quot;מ ס&quot;ק מ&quot;ו) [והא&quot;ר הקשה סתירה בט&quot;ז דכאן כתב דאסור אפי&#x27; אם לא קיים פר&quot;ו (שע&quot;ת ס&quot;ק ד.)], אבל משאר הפוסקים (מ&quot;ב סי&#x27; ר&quot;מ ס&quot;ק מ&quot;ז) משמע דמותר דוקא לקיים מצות פר&quot;ו דזהו חשוכי בנים [ומותר עד שידע שאשתו מעוברת (ב&quot;י, מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ב)], והמ&quot;ב (ס&quot;ק י&quot;ב) מצדד להקל אם יש לו בנים מחללי שבת ר&quot;ל וכוונתו להוליד בנים כשרים דדינו כחשוכי בנים {וחידש הוא דא&quot;כ אפי&#x27; אם יש לו בנים כשרים ורוצה להוסיף עוד בנים יהא מותר} 2) הב&quot;י מקיל ע&quot;פ שיטת ר&#x27; יוסי בירושלמי דמותר בליל טבילה, אכן המג&quot;א (ס&quot;ק ה&#x27;) השיג עליו דר&#x27; יוסי מחמיר טפי דס&quot;ל דאפי&#x27; חשוכי בנים אינו מותר אלא בליל טבילה דאין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה אבל סתימת הבבלי משמע דמותר לחשוכי בנים לעולם, וא&quot;כ ליכא היתר כלל בליל טבילה לחוד. להלכה, המ&quot;ב (ס&quot;ק י&quot;א) הביא נהר שלום ובגדי ישע דמקילין כהמחבר דמותר בליל טבילה, ובפרט אם אינו שנת רעבון אלא שאר צרות, וכן מקיל הא&quot;א מבוטשאטש (סי&#x27; ר&quot;מ) בליל טבילה, והשע&quot;ת (ס&quot;ק ד.) מצדד להקל אפי&#x27; כשאשתו משתוקקת אליו ע&quot;פ שיטת תוס&#x27; דהלכה זו אינו אלא מדת חסידות"	סימן תקעד סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין באיש שכבר קיים פר&quot;ו אבל לא הוליד בנים מאשה שניה?	כתב הברכי יוסף אע&quot;פ שאשתו שניה רוצה חוטרא לידה לא מקרי חשוכי בנים ואסור בשנת הרעבון, אכן השע&quot;ת (ס&quot;ק ד.) מפקפק עליו דמצות עונה דאורייתא ובעלמא אמרינן דאשה סברה וקיבלה אדעתא דהכי דבזמן האיסור יהיה פורש ממנה משא&quot;כ הכא יש להסתפק אם סברה וקיבלה	סימן תקעד סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בשאר צרות?	"הרמ&quot;א (סי&#x27; ר&quot;מ סעי&#x27; י&quot;ב) הביא מירושלמי ששאר צרות הוי כרעבון, אמנם השעה&quot;צ כאן (ס&quot;ק ח&#x27;) הביא משכנה&quot;ג שאינם אסורים מדינא אלא ממדת חסידות, ואפי&#x27; זה הוא דוקא בצרות דומיא דרעבון כגון שדפון וירקון ולא שאר צרות [וכן אם נתייקרה השער לא מקרי צרה (שע&quot;ת ס&quot;ק ד.), וכן בכל גזירה שנוגעת לממון ולא לנפשות (א&quot;א מבוטשאטש סי&#x27; ר&quot;מ)], והוסיף הא&quot;א מבוטשאטש (סי&#x27; ר&quot;מ) דדוקא במקום שרוב בני העיר בצרה אבל בגזירת פרעה להשליך הבנים הנולדים ליאור אינו גזירה על רוב ישראל ועל כן היה מותר לעמרם לשמש עם אשתו אע&quot;פ שכבר קיים פר&quot;ו ע&quot;י מרים ואהרן. "	סימן תקעד סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם נמשכה הצרה לזמן הרבה?	"כתב הא&quot;א מבוטשאטש (סי&#x27; ר&quot;מ) א&quot;צ להחמיר אם נתרבה הפרישות עד אופן שהיא בגדר שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בו, וגם מקיל בגזירה שעבידי לבטלה"	סימן תקעד סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם יש צרה במדינה אחרת?	"כתב הא&quot;א מבוטשאטש (סי&#x27; ר&quot;מ) דא&quot;צ לפרוש אלא במקום הצרה ממש ולא בסביבותיו דאל&quot;כ כל ימי גלותינו יהיה אסורים {ואע&quot;פ שיוסף היה שבוע מ&quot;מ היה רעבון אפי&#x27; בארץ מצרים}"	סימן תקעד סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	אם ילפינן מיוסף דאסור לשמש מטתו בשנת רעבון, איך מותר ללוי לשמש מטתו דהרי נולדה יוכבד בן החומות?	"1) תוס&#x27; (תענית י&quot;א ע&quot;א) תרצו דאינו איסור אלא מנהג חסידות ורק יוסף נהג מנהג חסידות [וצ&quot;ב למה לוי לא נהג מנהג חסידות]&lt;br&gt;2) ר&quot;א מזרחי תי&#x27; דעדיין לא קיים מצות פר&quot;ו [ותמה הב&quot;י אף יוסף לא קיים פר&quot;ו דאם היה לו בת היה מונה אותה במנין שבעים נפש, ותי&#x27; הב&quot;ח ומהרש&quot;א דיוסף נהג מנהג חסידות ולא שימש מטתו אע&quot;פ שהיה חשוכי בנים, ואפ&quot;ה יכול למילף ממנו האיסור לשמש מטתו בשנת רעבון דאי ס&quot;ד דליכא איסור א&quot;כ אין מקום כלל למדת חסידות בחשוכי בנים דהרי ליכא דררא דאיסורא]&lt;br&gt;3) הר&quot;ן תי&#x27; דהאיסור לשמש מטתו הוא דוקא כשישראל שרויין בצער והשבטים היו שבועים וידעו שיוסף נמי שבוע משא&quot;כ יוסף לא ידע שהשבטים שבועים [ותמה הב&quot;י איך ידעו שיוסף שבוע]&lt;br&gt;4) הב&quot;י תי&#x27; דקודם מתן תורה ליכא איסור כלל מדינא, והא דמייתי מיוסף הוא אסמכתא בעלמא [ותמה ר&quot;י באק הרי האבות והשבטים קיימו כל התורה כולה אפי&#x27; קודם מתן תורה]&lt;br&gt;5) השל&quot;ה (מוזכר במג&quot;א ס&quot;ק ה&#x27;) תי&#x27; דלוי שימש בליל טבילה"	סימן תקעד סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו העונש אם פורש עצמו מן הציבור?	"אינו רואה בנחמתם, וביאר היש&quot;ש (ב&quot;ק פ&quot;ו סי&#x27; כ&quot;ו) היינו כשיש בידו [בין בגופו בין בממונו] להציל אבל אם ליכא נפקותא ביה לא יעמוד במקום סכנה (מג&quot;א ס&quot;ק ו&#x27;, שעה&quot;צ ס&quot;ק י&#x27;), והוסיף הפמ&quot;ג (א&quot;א ס&quot;ק ו&#x27;) דה&quot;ה כשיכול להציל בתפילתו לא יפרוש מן הציבור (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ג)"	סימן תקעד סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו השכר למי שמצטער עמהם?	"זוכה ורואה בנחמתן {ונראה לפרש דאע&quot;פ דאמרינן דאם אינו יכול להועילם בגופו ובממונו ובתפילתו אפ&quot;ה יש ענין להשתתף ולהצטער עמהם וכמ&quot;ש למעלה במי שהלך למקום שמתענין ולהרעיב את עצמו בשנת רעבון, ובזכות זה זוכה שרואה בנחמתן, וכן מבואר מערוה&quot;ש (סעי&#x27; ד&#x27;)}"	סימן תקעד סעיף ה		
